משוררת ירושלמית בגלות ת"א. בוחרת במילים להתכסות בהן ובשפה להתעטף בה ובשירה כמחסה.

מאז שאני זוכרת את עצמי, הכתיבה הייתה עבורי תהליך ריפוי וגם מסע לחיפוש אחר בית. התחלתי לכתוב בגיל 12, שירים בדפי דפדפת בקלסר מפוספס צהוב-ירוק, על בדידות, הגשמה וציפייה לאהבה. בשנת 2018 איבדתי את אמי וכל השכול והאובדן הפכו לעננה שחורה וחונקת. רק הכתיבה הצליחה להביא בהירות, ומאוחר יותר גם השלמה וקבלה. הכאב והריפוי הפכו למנוע היצירה, לספר שירים שיצא לאור בסוף שנת 2024 בהוצאת
משיב הרוח ובתמיכת קרן רבינוביץ' ומפעל הפיס.
אז מי אני? ילידת 1989, ירושלמית בלב ומתגוררת בבית זית, ישראלית דוברת רוסית. עמיתה בבית מדרש עלמא לתרבות עברית, בוגרת כיתת השירה של הליקון וסדנת ספר ראשון של משיב הרוח. חברה בקבוצת ב' סופית. בוגרת תואר ראשון בפילוסופיה ובתכנית אמירים-רוח באוניברסיטה העברית. מנהלת פרויקטים ותוכניות במגזר השלישי.
מְשׁוֹרֶרֶת.
מירושלים ועד באר-שבע, תל-אביב ואופקים, מגיעה להקריא שירה ברחבי הארץ.
רוצים ורוצות להזמין אותי להקראה?
במהלך השנים פורסמו שיריי במגוון במות, בין השאר:
-
"רווקה ללא", יהי – כתב עת פואטי פוליטי, דצמבר 2023.
-
"יחפה", בארד – כתב עת דיגיטלי לשירה, אוגוסט 2023.
-
"צל הלב בגדר הנורמה", "בחג החירות הזה", "ללא כותרת", עמוד הפייסבוק הקומה השישית, מאי 2023.
-
"נחמה" ו"בוכה", המסדרון, גיליון 16, דצמבר 2022.
-
"מלחמאמא", צל על צל: שירים בעקבות המלחמה באוקראינה, יוני 2022, עמ' 21.
-
"מקרקשים", עט לשירה: שירים בנושא בדידות, מרץ 2022.
-
"לשים את עצמי בחלון הראווה של העצמי: שירים מאת סוניה ביידר", פוליטיקלי קוראת, אוקטובר 2021.
-
"לויתן", סלון הדחויים, גיליון פוסט-טראומה, יוני 2021, עמ' 13.
-
"ללא כותרת", סלון הדחויים, גיליון פערים, ינואר 2021, עמ' 58.
-
"עגילי היהלום", קריאה- עלון לתרבות מחאה, גיליון 26, ינואר 2021.
-
"ללא כותרת", שירת הכרך, גיליון ראש מעל המים, ספטמבר 2020.
-
"תפילה", מוטיב מאוהב, גיליון 2, יולי 2020.
-
"ללא כותרת", אתר ביפולרית.